למה כל כך קשה לשחרר כשלא קיים תחליף ?למה יש את הקול בראש שאומר להתפשר? היה לו את כל התנאים ואת כל הפוטנציאל להיות ה-בן זוג להיות זה שחיפשתי לכבוש לי את הלב לגרום לי להתאהב בו ולהיות רק לצידו ובכל זאת חוץ מדיבורים והטרדות הוא לא באמת נלחם עליי הוא רק היה צריך יותר להתייחס טיפה יותר וזהו הייתי שלו אני כבר לא יודעת אם אני דורשת משהו מוגזם מידי אם אני לא בררנית מידי או אם פשוט עוד לא פגשתי את האדם שיעמוד במה שאני רוצה ואני לא מוכנה להתפשר על זה.. אולי אני צריכה להתפשר יותר להיות פחות קשה ולזרום עם מה שיבוא..
היום נזכרתי בשיחה האחרונה שלי איתו לפני שנפרדנו אחרי שאיבדתי אדם שהיה יקר לי והיה חלק גדול מחיי נזכרתי במילים ובקול שלו ואיך הוא אמר לי שאני גדולה עליו ושזה כבר הרבה זמן יושב לו בראש הקול שביקש ממני להרפות ממנו פשוט לעזוב אותו כי הוא לא רוצה אותי בחיים שלו נזכרתי כמה כאב לי נזכרתי כמה רציתי להדחיק את הרגש הכואב הזה ניסיתי לשכוח הכל ורק לשנוא אותו אני לא שונאת אותו יותר אני רק רוצה לחוות את הרגש הזה שוב לאהוב ככה מישהו פעם ראשונה בחיי שיותר משני רוצה שיאהבו אותי אני רוצה לאהוב לדעת שאני יכולה למסור את הלב שלי שוב בלי מגננות לדעת שאני יכולה לגרום למ ישהו אחר להרגיש מיוחד רק כי אני אוהבת אותו באמת ומכל הלב.. ובינתיים זה רק הקשר הזה שחשבתי שיהיה מוצלח יותר ממה שהסתבר שהוא יכול להיות ורק חושבת שאולי אני צריכה להתפשר שלא ייתייחס ושלא יאהב ומצג שני האגו שלי צועק לא לוותר ואני יודעת שמגיע לי יותר מזה משהו בי יודע את זה... עדיין..
;){kind=link}